למה חיות הבר נכנסות לעיר וכיצד ניתן לצמצם את התופעה

חיות בר נכנסות לערים ולישובים בעיקר על מנת לחפש בהם מזון ומים. עלינו להבין מה הם גורמי המשיכה בתוך הישוב – אילו משאבי מזון ומים השטח הבנוי מספק לבעלי-החיים. בשלב הבא, נוכל להבין איך ניתן לצמצם את גורמי המשיכה האלו או את הגישה אליהם.
באופן טבעי, חיות בר חוששות מקירבת בני-אדם. לכן הן יעדיפו לחפש מזון בשטחים הפתוחים. אך כאשר קיימת מצוקת משאבים בשטח הטבעי, ולעומת זאת משאבים קלים יחסית להשגה בשטח הבנוי, יש להן אינטרס להתגבר על החששנות הטבעית. כלומר, גורם משמעותי נוסף לכניסה לעיר הוא פגיעה בשטחי מחייה טבעיים.

חיות בר עשויות להיכנס לישוב גם כדי לעבור משטח מחיה טבעי אחד לשטח אחר בצידו השני של הישוב.

נפרט להלן את ארבעת הגורמים שמעודדים חיות בר להיכנס לעיר: (1) כמות המזון והמים בשטח הבנוי ו(2)מידת הנגישות של משאבים אלו; (3) פגיעה בשטחי מחייה טבעיים; (4) התרגלות לסביבת בני-אדם. לגבי כל גורם נציע בקצרה דרכי פעולה להתמודדות עם הבעיה.
בתחתית הדף תמצאו איור מסכם, שמראה את מידת הסבירות שחיית בר תבחר להיכנס לישוב, על פי המחקר בתחום אקולוגיה התנהגותית.

פנו אלינו למידע נוסף על דרכי פעולה, או על מנת לקבל מסמך מדעי של הכתוב להלן, הכולל הפניה למקורות מחקריים.

 

1. מזון ומים בכמות גדולה בתוך השטח הבנוי

הפעילות האנושית מספקת מגוון מקורות מזון ומים לבעלי-החיים (מקורות אנתרופוגניים = משאבים שמקורם בפעילות אנושית).

2. מידת הנגישות של המשאבים בעיר

משאבים אנתרופוגניים הם לעיתים קרובות קלים יותר להשגה מאשר המשאבים בטבע.

הפחתת גורמי המשיכה בשטח הבנוי תלויה הן בהפחתת הכמות שלהם והן בהפחתת הנגישות שלהם.

1. גורם: שטחים ירוקים בתוך העיר

גינות פרטיות, מדשאות בפארקים וגינון ציבורי, מהווים את גורם המשיכה העיקרי של חזירי-בר לתוך העיר. המשאב העיקרי בהם הוא אדמה רטובה, בעיקר בקיץ כאשר האדמה בשטח הטבעי יבשה וקשה. גם צמחים בעלי פרי או בעלי פקעת מהווים מקור מזון, וכן ערימות קומפוסט.

דרכי פעולה: גידור גינות ופארקים, מניעת עודפי מים מהשקיה והתאמת סוגי הצמחייה.

להרחבה והמלצות לבעלי גינות פרטיות. פנו אלינו להמלצות נוספות עבור רשויות לגינון ציבורי.

2. גורם: שאריות מזון בפחי אשפה.

חזיר הוא בעל-החיים עם התזונה הדומה ביותר לזאת של בני-האדם. זבל שמושלך מחוץ לפח, פחי אשפה שהושארו עם מכסה פתוח, ופחים שניתן להפוך ולנבור בהם, מהווים גורם משיכה מרכזי לכניסה לעיר. בישובים כפריים, עיקר הבעיה לפעמים הוא מזבלות בלתי מטופלות בשולי הישוב, או השלכת שאריות של פעילות חקלאית (פירות וירקות, ונבלות של בעלי-חיים מלולים, בריכות דגים וכדומה).

 

דרכי פעולה: הסברה לציבור להתנהגות סניטציה נכונה – הקפדה על סגירת מכסה פח האשפה, הימנעות מהשארת זבל שלא בתוך הפח. קיבוע לקרקע של פחי אשפה שחזירי בר מסוגלים להפוך.

3. גורם: האכלה ישירה ע"י תושבים.

ישנם תושבים שמאכילים חיות בר מתוך חיבה ורצון להתקרב אליהן, או מתוך דאגה להן. תופעה זו נפוצה בעיקר כמחאה על הפגיעה בבעלי-החיים,בישובים בהם הרשות המקומית מבצעת צייד (דילול).
האכלה מעודדת את חיות הבר להיכנס לישוב ולהתקרב לבני-אדם, ובכך גם מפחיתה את הפחד שלהן מבני-אדם.

דרכי פעולה: ניתן לטפל בתופעה באמצעות הסברה ו/או באמצעות אכיפה (קנסות). הסברה יכולה לכלול פנייה ישירה אל התושבים, עם מידע כיצד ההאכלה פוגעת בחזירי הבר.
מכיוון שההאכלה מתבצעת לרוב בחצר האחורית, בשעות הלילה, קשה לאכוף את האיסור שלה. בנוסף, אכיפה ע"י קנסות לפעמים דווקא מעוררת את המוטיבציה של אותם תושבים, התופסים את עצמם כמגיני בעלי-החיים, לפעילות מחאה נגד הרשות – בעיקר כאשר הרשות נתפסת כזאת שאחראית להרג חיות הבר באמצעות דילול. לכן אנו ממליצים על הסברה על פני קנסות. ניתן להעזר בנו על מנת ליצור שיתוף פעולה בהסברה זו עם ארגונים להגנת בעלי-חיים וארגונים לשמירת טבע.

4. גורם: שאריות מזון לחיות בית.

חזירי-בר, תנים ועורבים אוהבים מזון שהושאר לכלבים וחתולים: בפינות האכלה לחתולי קהילה (חתולי רחוב) בעיר, או בקערות מזון בחצרות בישובים כפריים.

דרכי פעולה: הקמת מתקני האכלה לחתולי קהילה, אשר חתולים יכולים להיכנס אליהם אך חזירי בר לא. מתקנים כאלו צריכים להיות מעוצבים וממוקמים בשיתוף מאכילי חתולי הרחוב, או בשיתוף ארגונים להגנת בעלי-חיים. זאת כדי למנוע מצב בו מאכילי חתולי הקהילה יסרבו להשתמש במתקן, משום שהוא אינו מתאים לחתולים, או עלול לאפשר למתעללים סאדיסטיים לכלוא חתול בתוכו.
בישובים כפריים יש לבצע הסברה נגד השארת כלי אוכל חשופים בחצר בשעות הלילה.

5. גורם: דליפות מים
נזילות מים ממזגנים לחצרות, דליפות ביוב וכו'. מייצרות אדמה רטובה שחזירי-בר אוהבים לנבור ולהתפלש בה.

דרכי פעולה: בהתאם לבעיה. למשל איסוף המים ממזגנים, או תיקון דליפות ביוב.

• גידור:

בנוסף לגידור גינות פרטיות, לפעמים הדרך הטובה ביותר לפתרון הקונפליקט תהיה לגדר ישוב שלם. מדובר על השקעה כספית ניכרת, אבל היא ברובה השקעה חד-פעמית. הגידור יפחית לטווח ארוך הוצאות כלכליות על טיפול בפחי-אשפה וגינות שנפגעו מחזירי-בר. יש להקפיד על כללים ספציפיים, מכיוון שחזיר בר יכולים לקפוץ מעל גדרות נמוכות מדי או לחפור מתחתן. פנו אלינו למידע נוסף.

ומה לגבי אמצעי הרתעה כגון זרקורים, חומרים מדיפי ריח, וכדומה?

3. פגיעה בשטחי מחיה ובמשאבים טבעיים

בנייה על חשבון שטחים פתוחים גורמת ל:

• צמצום שטחי המחייה הטבעיים, בהם ניתן למצוא מים, מזון, מקומות מסתור וכו'.
• חסימת המעבר בין בתי גידול (קיטוע בתי גידול) – בבנייה של שכונות חדשות ובסלילת כבישים.
• פגיעה במקורות מזון ומים טבעיים (התייבשות מעיינות).

בנייה על שטחים טבעיים עשויה להיות נחוצה על מנת ליצור יחידות דיור חדשות, אך ראוי לבחון גם כיצד היא משפיעה על חיות הבר. היא מביאה לצמצום שטחי המחייה הטבעיים, שבהם ניתן למצוא מזון, מים, מקומות מסתור וכו'. כמו כן היא גורמת להתייבשות מעיינות.
מעקב אחר מספר תלונות התושבים על חזירי בר בחיפה, מראה גידול ניכר בעונה היבשה, שבה קשה הרבה יותר למצוא מקורות מים ומזון בטבע. עובדה זו מעידה שהכניסות לעיר מושפעות לא רק מעודף מקורות מזון בעיר, אלא גם מחוסר בהם בטבע.
בנוסף, סלילה של כבישים מביאה לקיטוע של בתי גידול, שמצמצם גם הוא את השטח בו ניתן לחפש מקורות מזון ומים טבעיים.

באופן גלובלי, אפקט החממה מביא לקֵיצים ארוכים ויבשים. בשנים בהן הגשמים הראשונים מתאחרים ומגיעים רק בנובמבר או דצמבר, אנו רואים שיא של ביקורי חזירי בר בעיר בחודשי הסתיו. תקופות יובש ארוכות אלו מהוות גם גורם מעודד לשריפות חורש, אשר פוגעות במשאבים הטבעיים.

דרכי פעולה:

• שמירה על שטחים פתוחים באמצעות תיעדוף של תוכניות התחדשות עירונית ועיבוי בנייה, על פני בניית שכונות חדשות על שטחי טבע.
• תכנון שכונות וכבישים חדשים באופן שישתמש בכמה שפחות שטח, לא יפגע בבתי גידול רגישים, ולא יחסום מסדרונות אקולוגיים רגישים.
• הקמת מעברים אקולוגיים מעל או מתחת כבישים.
• החייאת מעיינות שהתייבשו.
• אספקה מלאכותית של מים בשטחי הטבע? הצעה שהועלתה במספר מקומות, אך מעוררת התנגדות אצל אקולוגים רבים. השאלה האם יש בכך יותר תועלת או נזק טרם הוכחה.

4. התרגלות לסביבת אדם

הביטואציה (התרגלות לסביבת בני-אדם), גורמת לחיות בר לאבד חלק מהפחד הטבעי שיש להם מהאדם.
שנים של חיפוש מזון בתוך העיר, הביאו לשינוי בהתנהגות הטבעית. כיום ניתן לראות חיות בר שמעיזות להיכנס מרחק גדול יותר לתוך השטח הבנוי, או להסתובב בו גם בשעות היום.
אימהות מלמדות את הדור הבא לחפש מזון בישוב ולהירתע פחות מהאדם.

דרכי פעולה:
ירי בחיות בר הוא בעל אפקט מצומצם מאוד ביצירת הפחדה, כפי שמלמדות שנים של דילול בחיפה. הירי מתבצע בבעלי-חיים יחידים, וכפי שאומר דר' דרור בן-עמי, זואולוג מאוניברסיטת תל-אביב, "חזיר מת לא לומד".
הייזינג (הרתעה, הפחדה) הוא אמצעי ממשק שמיושם בעולם מול חיות בר, במטרה להחזיר להן את הפחד הטבעי מבני-אדם. כאשר ההייזינג עובד, ההשפעה היא ארוכת טווח. היא כוללת גם השפעה על הדורות הבאים, כאשר אימהות שהורתעו מלמדות את גוריהן לפחד מבני-אדם.

קיראו עוד על הייזינג

אקולוגיה התנהגותית: מודל קבלת החלטות של חיית בר

לפי תחום המחקר של אקולוגיה התנהגותית, כל בעל-חיים שוקל אם לבצע פעולה מסויימת לפי הרווח הצפוי ממנה מול המחיר שהיא עלולה לגבות ממנו.
הרווחים בכניסה לישוב הם המשאבים (מזון ומים) שניתן להשיג בתוכו. המשאבים בתוך העיר נהיים בעלי ערך רב יותר, כאשר יש חוסר במשאבים טבעיים עקב פגיעה בבית הגידול הטבעי.
המחירים בכניסה לישוב הם: א. השקעת המאמץ הנדרשת (האם צריך לעבור גדר? האם ניתן בקלות להפוך את פח האשפה ולנבור בו?) ב. הסיכון הנתפס מכניסה לישוב, כלומר מידת הפחד.
ניתן לצמצם את כניסת חיות הבר לישוב מצד אחד ע"י הקטנה או מניעה של הרווח הצפוי להן – למשל החלפת סוגי הצמחייה בגינות פרטיות וציבוריות, או דאגה לשמירת משאבים טבעיים. מצד שני, ניתן לעשות זאת ע"י הגדלה של המחיר – למשל הקמת גדרות או הפעלת הייזינג.
פעולה אפקטיבית באמת כוללת התייחסות למכלול הגורמים, וטיפול בשני הצדדים של המאזניים.